אני אסנת, פסיכותרפיסטית ומטפלת באמנות. אני מטפלת באופן פרטי בקליניקה שלי בילדים, מתבגרים, ובמבוגרים. ומעבירה הדרכות הורים. קצת עלי: תעודת פסיכותרפיסטית של האוניברסיטה העברית. תעודת מטפלת באמנות במכללת סמינר הקיבוצים. לימודי טיפול זוגי ומשפחתי במכון שילוב - מתוך הבנה שטיפול בילדים כולל בתוכו עבודה עם ההורים ועם המשפחה. תואר ראשון במדעי הרוח והחברה בחמש עשרה השנים האחרונות עבדתי כפסיכותרפיסטית וכמטפלת באמנות בקליניקה פרטית ובמסגרות ציבוריות שונות: - שירותי היעוץ של האוניברסיטה העברית- פסיכותרפיה לסטודנטים - תיכון בויאר בירושלים- עבודה קבוצתית ואישית עם מתבגרים בגילאי 12-18 - אור שלום-פנימייה לילדים עם הפרעות התנהגות שהוצאו מבתיהם. - הוסטל לנערות במצוקה בירושלים, השייך לחסות הנוער האני מאמין שלי: אני בעיקר מאמינה בחופש שבו אפשר לדבר על הכל, ובמקרה ואתה ילד, בחופש לשחק, לדמיין ולצייר את הכל. מאמינה שחרדות, ועצב, גירושים, או הורים שמתגרשים, והרטבה, וגמגום, וטיקים ובדידות, וחיפוש אחר זוגיות ועוד ועוד, הם כולם דברים מעוררי סבל גדול ומקשים על החיים וגם מאוד טבעיים ואנושיים, ואפשר ורצוי ואפילו גם כדאי, לדבר עליהם, לחשוב עליהם ומתוכם לעלות למקום חדש של שינוי והקלה.
קישור למאמר שכתבתי והתפרסם בכתב העת "בין המלים"טיפול שעובר בד"כ דרך שפות שאותן מדברים ילדים- משחק, אמנות, דרמה, עם הרבה חופש בחירה ואמונה עמוקה שלי שכל ילד מכיר ויודע את השפה הנכונה בשבילו בטיפול, ואני מצטרפת אליו ומלווה אותו בדרך שלו. מאמינה גם שההורים שותפים מרכזיים לדרך ומשתדלת שההורים יפגשו איתי לפי הצורך, יכירו, ילוו את התהליך ויהיו חלק מהשינוי. כמעט כל הילדים משתמשים בצבעים, בדבק ובמספריים, ומשחקים. משחקי דמיון, קרבות, נסיכות, מכשפות ,משחקי קופסה ועוד. ילדים, שלא כמו מבוגרים ומתבגרים, יתקשו לשוחח על בעיותיהם, וגם אם יספרו וידברו, בדרך כלל לא יצליחו לשנות דברים שמפריעים להם ולסביבתם. בשעת הטיפול איתי ילדים משתמשים בחומרי אמנות ובמשחק על מנת לבטא, לעבד ולשנות תכנים שונים שמציקים ומפריעים להם בחיים. למשל- כעסים, פחדים, קשיים חברתיים או קשיים בבית. דרך שימוש בחומרי אמנות, במשחק ובסיפור הילד או הילדה מצליחים לספר את הקושי וביחד אנחנו מדברים עליו ומחפשים דרכים אחרות להתמודדות. למעשה, האמנות והמשחק הן דרכי קיצור לנפש וילדים משתמשים בהן בהנאה ובהצלחה גדולה. למי זה מתאים? הטיפול מתאים לכל ילד או ילדה שבשלב זה או אחר חווים קשיים רגשיים שמפריעים למהלך החיים התקין שלה,שלו ושל המשפחה. בעיות כמו- פחד וחרדות, שליטה בצרכים, קשיים חברתיים, הפרעות התנהגות, קשיים בגבולות בבית, יחסים סוערים עם האחים, הפרעות אכילה, הרטבה, משבר על רקע גירושים, מוות או מצוקות אחרות שמתעוררות במהלך החיים.
מהי בעצם הדרכת הורים? הדרכת הורים היא דרך אחרת לעזור גם להורים וגם לילדים. דרך אפקטיבית ובדרך כלל יותר מהירה מטיפול בילדים שהינו מטיבו מתמשך יותר. פעמים רבות הורים מוצאים את עצמם חסרי אונים, מרגישים חלשים או לחילופין זועמים וחסרי שליטה ולא יודעים מה נכון לעשות. פעמים רבות אחד הילדים במשפחה מהווה עבורם אתגר גדול משאר הילדים. מריבות בין האחים- האם להתערב? לטובת מי? איך אפשר להפסיק את הרעש והאלימות בבית? איך אפשר לדבר ולייצר קשר ושיחה עם הילדים שלי? האם ההורים צריכים להציג חזית אחידה? איך לגדל נכון יותר ילד יחיד? איך להתמודד עם גיל ההתבגרות הסוער? ועוד ועוד שאלות הדרכת הורים היא המקום לפתוח את השאלות והמצוקות שלנו כהורים. את התפיסות והערכים שמהם אנו באים, ושלעיתים מתנגשים עם התוצאות במציאות ועם הכוונות המקוריות שלנו , לחשוב מחוץ לקופסה, לחפש פתרונות שמתאימים לאישיות שלנו ולאמץ דפוסים גמישים וחדשים יותר. במפגשים אלה ננסה לחשוב על סיטואציות שחוזרות על עצמן. על הדינמיקות בבית, על אזורים של תקיעות ותגובות אוטומטיות, שחלקן מתחברות ישירות לילדות הנשכחת שלנו. בעבודה המשותפת איתי, אין פתרונות קסם שיעילים ונכונים לכולם. אני מאמינה שכל הורה צריך למצוא את הכיוון שנכון לו ולאישיות שלו. כשנמצא את הכיוון הנכון ביחד, יגיע גם השינוי. לעיתים רבות דיבור במרחק מה מהזירה הביתית מאפשר ראייה צלולה יותר ומדויקת ומאפשר גם תקשורת שקטה בין ההורים בנוכחות אדם חיצוני.
המתבגרים נעים להם בין עולם של ילדים לעולם של ה"גדולים" שמחכה להם ממש בפנייה הבאה של החיים. וכך גם בטיפול- חלקם יעדיף את השפות הפחות מילוליות- משחק ואמנות ואחרים יעדיפו לדבר. גיל ההתבגרות הוא גיל סוער במיוחד . השינויים הפיזיים והנפשיים קיצוניים ופתאומיים. לפעמים התחושה שהקושי היה שם גם קודם ועכשיו מתפרץ בעוצמה, ולפעמים תחושה הפוכה- שהכל היה בסדר, ופתאום נהיתה מהומה. פנייה לטיפול בגיל הזה היא לעיתים יותר מסובכת בגלל התנגדות וסטיגמות נגד טיפול. כשיש התנגדות ורתיעה מטיפול, אני ממליצה להציע לנערה/ה ללכת למפגש אחד או שניים, ולהחליט בעצמו אם הוא רוצה להמשיך בטיפול, להפסיק, או לחפש עזרה אחרת. מאמינה שחשוב כל כך גם להציע עזרה וגם לא להכריח, ולתת את הבחירה בידי הנער/ה. הרבה פעמים אחרי הכרות עם המטפל/ת יש רגיעה גדולה מהפחד ומההתנגדות והדרך לטיפול נפתחת.
תחושות של קושי, לחץ, חרדה , קושי בקשרים- זוגיים וגם אחרים, דיכאון, חרדה, קושי ביצירת תקשורת, סגירות גדולה . ודברים אחרים, מקשים עלינו את החיים. אני מאמינה בטיפול, אבל לא קצר מועד. פגישה שבועית, שבה אפשר יהיה לבחון את הקשיים. לנסות ולעמוד על המקור להם ולהאמין שמתוך התבוננות משותפת באווירה לא ביקורתית , דברים מתבהרים. מאמינה גם שדפוסים אשר בעיתיים לנו עם עצמנו ובקשר עם אחרים יקרו גם בתוך הקשר הטיפולי, בינך לביני. ולעיתים רבות העבודה יכולה להתרחש גם במישור הזה- ננסה לדבר ולהבין מה קורה בחדר הטיפול ביננו, האם זה דומה למה שקורה בחיים מחוץ לחדר? לעיתים סוג המחשבה והעבודה הזו הם מאוד משמעותיים ויכולים להביא לעומק להבנה ולהתקדמות גדולה.
טיפול פחות שכיח, בו משתתפים במפגשים, אחד ההורים, הילד/ה ואני. בסוג זה של טיפול העבודה היא על הקשר בין ההורה לילד. מתוך אמונה שכשיש קושי בקשר, לדוגמא: חוסר נפרדות, ריבים ותקשרת לא נעימה או קשיים אחרים, העבודה המשותפת על הקשר יכולה לגרום גם לילד וגם להורה לראות את ההתנהגות שלו, לבחון את ההשפעה שיש לו בתוך הקשר, ולשנות . לרוב אני נפגשת עם הורה לילד עד גיל ההתבגרות. אני מוצאת את סוג העבודה הזו מעניינת ומקדמת מאוד. העבודה נעשית פעמים רבות דרך פעילות משותפת ותפקידי בטיפול הוא לשקף ולעזור ולמצוא פתרונות ושינוי, שקורים כבר בתוך השעה הטיפולית ומחוצה לה.
אסנת זיו גזית
052-6402452
Osnat.g@gmail.com
יהושע בן גמלא 9 ירושלים (ליד משגב לדך)
שבע אחיות 14 מבשרת ציון